Design By Example III: Abstractions – חלק ב'

בפוסט הקודם הצגתי בעיה: תכנון מודל של שאלון. אם אתם רוצים לקרוא את הפוסט הזה ללא קריאת כל הפוסט הקודם – כדאי לפחות שתקראו את תיאור הבעיה. הנה ארבעת הפתרונות שעלו לדיון בפוסט הקודם, וכמה נקודות שארצה לגעת בהן. תודה רבה לעמית, טובה, נדב, ועוד משתמש אנונימי – שלקחו את הזמן והציעו העדפות לפתרון הבעיה.

בכל אחת מהחלופות, ננסה לבחון את ההיבטים הבאים:

  • פתרון הבעיה העסקית – רמה #0 ע"פ מודל בגרות התכנון (אני מניח שאת רמה #1 ~בערך~ כיסינו בפוסט הקודם).
  • הכוונה / הצהרת כוונות – רמה #2 ע"פ מודל בגרות התכנון.
  • גמישות עתידית – רמה #3 ע"פ מודל בגרות התכנון.
  • עקרונות תוכנה – האם אנו מפירים איזו עקרון מקובל? זה סימן למשהו שחשוב לבדוק.

כמה הערות לגבי גמישות עתידית של המודל (Predicted Variations):

  • Predicted Variations הוא עקרון שעשוי לתרום, אבל להזיק – יש כאן בבירור Tradeoff:
    • אפשור היום לגמישות עתידית – הוא הימור. אם לעולם לא נגיע לידי שימוש בגמישות הזו – הרי שבזבזנו זמן, וסיבכנו את המערכת. השקעה / סיבוך היום, שלא יגיע לידי שימוש בעתיד – הוא בזבוז ברור. יש שיטענו ש Predicted Variations הוא דרך מבטיחה ל Overengineering.
    • גם השקעה היום, שניתן לבצע באותו עלות בעתיד (נאמר: שבוע עבודה היום, מול שבוע עבודה עוד שנה) – היא בזבוז.
    • השקעה משתלמת היום תהיה כזו ש:
      • חוסכת משמעותית עלות בעתיד. למשל: שבוע היום, מול חודש עוד שנה.
      • לחלופין: עוזרת להכווין את הדרך / לשמר אופציה עתידית חשובה. אולי תמיכה באנדרואיד (subsystem) ב Windows 11 היה קל לפתח בהתחלה ובסוף באותה המידה, אבל הצבת היסודות בשלב מוקדם מחדדת לכולם את המסר שזה כיוון אסטרטגי – ועוזרת לבדוק שפיתוחים אחרים אינם "חוסמים" את היכולת הזו.
    • כבני-אדם, בוודאי שאנו נוטים להערכת יתר של אפשרויות עתידיות. בדקו את ההיסטוריה של ההחלטות שלכם: אם אחוז ניכר של "ההכנות למזגן" (כינוי לא-מוצלח לגמישויות עתידיות) שיצרתם – לא הצדיקו את עצמן בבירור, זה סימן חזק שכדאי לכם להיות שמרנים יותר בהערכות העתיד שלכם. כל פיתוח שניתן לדחות לעתיד – עדיף. פיתוח שניתן לדחות – ולא יהיה בו צורך, על אחת כמה וכמה.

חלופה 1

  • פתרון הבעיה
    • חסר הטיפול במקרה-הקצה של שאלה המופיעה ב Entity Hub.
      • אולי זה מקרה מספיק פשוט לפתור בהמשך הדרך, שלא סביר בכלל שישנה לנו את התכנון בצורה מהותית – ואולי זה בדיוק הדבר שעלול לסבך אותנו בעתיד. אני הייתי מעדיף לסגור את הנושא הזה לא בסבב הראשון של התכנון – אבל בהחלט לפני הגעה למימוש.
  • הכוונה
    • יש חולשה בייצוג של EntityHub המכיל רשימה של דפים. אנחנו לא אומרים כלום על הקשר בין הדפים הללו (מלבד שיש להם סדר) או על הדמיון הבלתי-נמנע בין השאלון כולו (Questionnaire) לסט הדפים הללו (שקל לדמיין אותם כ "sub-questionnaire" מאיזשהו סוג. בעצם אי אמירה על הקשר – אנחנו אולי אפילו רומזים שאין קשר בין השניים, ומובילים את הבאים אחרינו ליצור שני מנגנונים שונים.
      • ההחלטה ששאלון ו"שאלון ל Entity" צריכים להיות שונים – היא הכוונה. למשל המבנה הבא מספק אמירה: (אם היא רצויה – אדרבא)
    • המונח Step ("שלב") היא הפשטה גבוהה. כלומר: מתירה הרבה מקום לדמיון: האם popup בנוסח "לא ענית על כל השאלות, האם תרצה להמשיך בכל זאת? כן/לא" הוא שלב? האם ייתכנו שלבים ללא ייצוג ויזואלי? (למשל: שמירת נתונים, בדיקת אימות בצד השרת)? האם לחזור לדף קודם הוא שלב? אולי זה מתאים, ואולי לא – חשוב לשים את הדעת על הבחירה הזו, בהפשטה גבוהה.
      • נדבר שוב על ההפשטה הזו בחלופה 2.
    • גם Element היא הפשטה גבוהה. בעצם – ברמה הגבוהה ביותר. "אלמנט" הוא אפילו יותר מופשט מ"אובייקט" (שבעולם מתייחס בדרך כלל לדבר פיסי, ולא לרעיון). נראה בחלופה 3 לאן זה לקח אותנו.
  • גמישות עתידית
    • הייצוג של תת-השאלון ל Entity כרשימה של דפים – מגבילה בראייה של גמישות עתידית. אולי יש צורך כזה, ואולי לא.
      • שווה לראות את הגישה של חלופה 4 לעניין.
  • עקרונות תוכנה – אני לא מזהה חריגה.

הפשטות גבוהות מול הפשטות נמוכות

בשנות ה 80 ו ה 90 העליזות, של C, Cobol ו Pascal – מתכנתים כמעט ולא השתמשו בהפשטות, ופספסו הזדמנויות מידול בקוד שלהם. תנועות ה Object-Oriented וה Patterns שינו את המצב מקצה לקצה – והיום יש רבים שעבורם "גנרי", "הפשטה", ו"גמישות" – הם בהכרח דבר טוב. חלון נפתח (מטאפורה לגמישות) בבית שלנו – היא גמישות חשובה, אבל חלון נפתח שבתוכו חלון נפתח ובו עוד חלון נפתח – הוא כנראה מתכון לגמישות מיותרת שבעיקר תעשה בעיות. חשוב למצוא את מידת הגמישות הנכונה לבעיה.

כאשר אנחנו מגדירים הפשטה בתוכנה אנחנו מאפשרים לבאים אחרינו לחלום ולדמיין וריאציות אחרות של המבנים שהגדרנו – שזה עשוי להיות מצוין. הפשטה גבוהה מדי – תגרום כנראה לנזק. הפשטה נמוכה מדי – לקיבעון וחוסר דמיון. אני נתקל בנטייה ברורה של אנשים לבחור הפשטות גבוהות מדי לצורך הנתון, מכוונה טובה, ואולי במחשבה שזה "more visionary" / עדיף. כמו כל דבר כמעט בתכנון תוכנה – הכי טוב להבין את רצף האפשרויות, ולמצוא את המידה הנכונה. הביטו בדוגמה הבאה, בה ארבע הפשטות שונות לסט הצורות: ריבוע, מלבן (rectangle), וטרפז. איזו הפשטה עדיפה?

זה כמובן תלוי. Visual היא הפשטה מאוד גבוהה. היא תגרום למפתחים באזור לדמיין ולגשת לאפשרויות אחרות שההפשטות האחרות, הנמוכות יחסית, לא יאפשרו. מצד שני – היא יכולה "להכשיר" עיוותים בלתי רצויים בעליל. למשל: Visual נועד לציין תוכן (content) על המסך, אבל ההפשטה הגבוהה מתאימה גם ל control (רכיבי שליטה) כגון כפתורים בתוכנה, מסגרת, tooltip – וכו', וכך הדברים מתערבבים. שימו לב כמה הכוונה יש בכל רמה של הפשטה, ואיזה כלי משמעותי זה להכווין את הבאים אחרינו – להיכן אנו רוצים שהדברים יתפתחו.

אני מכיר את הטיעון הבא: "הפשטה גבוהה יותר אינה מזיקה, לאנשים יש שכל – והם לא יכניסו שם דברים לא מתאימים / לא יגיעו למסקנות שגויות". הניסיון שלי לאורך שנים רבות מראה בדיוק את ההיפך: יותר מדי פעמים ראיתי איך הפשטות גבוהות "הכשירו" ו/או הקלו על המצפון ביצירת עיוותים במערכת, שלאורך היו יקרים מאוד לתיקון.

הערת אגב, ששמתי לב אליה לאחר שכתבתי את הדוגמה: מבחינה גאומטרית צורה (Shape) היא יותר כללית ממצולע (Polygon) – אבל דווקא נדמה לי שבאינטואיציה האנושית, Shape נוטה לתאר משמעות נוספת, ופחות סביר שאת "מסגרת התוכן" יכלילו כ Shape, למרות שהוא צורה. סתם נדמה לי כך.

אומרים שלתכנות עוזרות יכולות מתמטיות (וזה נכון). אני משוכנע שלהנדסת תוכנה עוזרות יכולות ספרותיות: להבין ולדייק במשמעות.

חלופה 2

לחלופה הזו יש הרבה חפיפה עם חלופה 1. נתמקד בשני ההבדלים המהותיים:

  • פתרון הבעיה העסקית – פותרת.
  • הכוונה
    • כל Step מכיל Elements. זו בעצם הגבלה – ההיפך מהפשטה.
      • ניתן להתפשר ולהחזיק רשימות ריקות / null כאשר לא נדרש – אבל המשמעות היא קוד מסורבל יותר, ומסר הרבה פחות ברור לגבי הכוונה.
      • עצם כך שרוב ה Entity Hubs (ע"פ ה narrative מהפוסט הקודם) לא יכללו אלמנטים – ואנחנו פה קובעים שכל Step מכיל Elements – בעצם יצרנו כלל שרוב הפעמים אינו נכון. זו הכוונה הפוכה. אפשר לומר: כמעט הטעייה.
        • כשדורשים מאתנו לחבוש מסיכות (רפואיות) תוך כדי אכילה – כנראה שנסיק שמי שקבע את הכלל לא ממש מבין. כאשר אנחנו נתקלים בהכוונה הפוכה – שמתנגשת עם המציאות – קורה אותו הדבר. עולים סימני שאלה לגבי איכות ההכוונה.
      • יש סתירה ברורה בין ההפשטה הגבוהה ("Step") לבין ההגבלה שכל Step כולל Elements. נראה שניסו לקרוא ל Step בשם טיפה יותר מצומצם "QuestionnaireStep", אבל מכיוון ש Step מוחזק ע"י Questionnaire – לא נראה שנוספה כאן משמעות (מקסימום השם עומד טוב יותר בפני עצמו). ככל שההפשטה גבוהה יותר, נצפה לפחות קביעות (הגבלות) על הפשטה. הגבלות / קביעות על ההפשטה הוא כלי שימושי להכוונה – אבל במקרה הזו זו פשוט נראית הכוונה לא טובה.
  • גמישויות עתידיות
    • EntityHub מכיל QuestionnaireStep – ולא Pages.
      • זו בעצם גמישות, שמאפשרת עץ מקונן של דפים ו EntityHubs.
      • הקשר בין EntityHub ל Page הוא פחות ברור אפילו מחלופה 1 (קשר עקיף).
      • אם יש צורך עסקי אמיתי באופק למבנה כזה – ייתכן וזה מודל טוב. על פניו מהתיאור בפוסט הראשון – זו נראית כמו גמישויות מיותרת המטשטשת את הכוונה.
  • עקרונות תוכנה – אני לא מזהה חריגה.

חלופה 3

החלופה הזו צורמת בעיני מהמבט הראשון, מכיוון שהיא מפירה את עקרון ה SLAP (Single level of abstration principle), מה שגורר הפרה של עקרון ה (POLA (principle of least astonishment. אני יודע בקרב המגיבים לפוסט הקודם – זו הייתה האופציה המועדפת, ואני מוכן להגן על עמדתי. טיעון שהועלה הוא "פשטות", ואכן פשטות הוא יתרון אמיתי – אבל אני אנסה להראות שהפשטות שהחלופה הזו מציגה היא בעיקר מראית-עין, ולאורך זמן אני מעריך שהיא לא תחזיק מעמד. מצד שני – בצד ההכוונה, דווקא יש סיכון ממשי להכוונה לכיוונים לא מועילים. אפרט.

  • פתרון הבעיה העסקית – פותרת.
  • הכוונה
    • כפי שציינתי כבר בחלופה 1, המונח "Element" מספק הפשטה מירבית[א], מה ש"מתיר" להכיל: כלב, עץ, עוני, ורקורסיה – כ Elements נוספים במערכת. המונח Element לא סותר / דוחה את האפשרויות הללו מעצם שמו.
      בקיצור: הפשטה מירבית היא הכוונה אפסית. אין פה הכוונה. הכל הולך.
      • מה היה אפשר לעשות אחרת? לספק הכוונה מסוימת. למשל, השם "QuestionnairePageElement" כבר מגביל / מכווין אותנו הרבה יותר טוב. גם כלב, וגם רקורסיה – כבר בבירור אינם מתאימים. EntityHub – פחות מתאים, אבל עדיין יכול "להשתחל" עם קצת דמיון (כ "iframe ויזואלי"). אם היינו קוראים ל EntityHub בשם EntityPage – זו הכוונה נוספת, כי זה לא נשמע טבעי להכיל page בתוך page. מונח כמו "QuestionnaireComponent" יכול להיות הכוונה, אם המונח Component מתקשר אצלנו חזק לרכיב UI עצמאי (כך ב UI frameworks מסוימים). בקיצור: הייתי מנסה להחליף את המונח Element במונח שמכווין יותר את הכוונה.
  • גמישות עתידית – יש אפשרות להוסיף כמעט כל דבר כאלמנט – מה שנוגע בנקודה הבאה.
  • עקרונות תוכנה
    • כותרת (Title), שאלה (Question), תמונה (Picture), ועמוד ניהול ישויות (Entity Hub) הם לא באותה רמת הפשטה. אני מניח שזה בולט ברמה של תרגילי "מצא את יוצאי הדופן" הפופולריים בחוברות עבודה של הילדים שלי כשהיו בגילאים מוקדמים. (לא פעם אגב, הרגשתי לא שלם עם התשובה שהחוברת מציעה ל"יוצא הדופן").
      • הם בסדרי גודל אחרים: חייל בודד מול פלוגה.
      • הם עצמאיים במידה שונה: אחד זקוק ל Container / מסגרת שתכיל אותו – והשני לא.
    • נטען שהכנסת כל הנ"ל לאותה הפשטה תאפשר קוד פשוט יותר (ריבוי-צורות / polymorphism) – אבל ריבוי-צורות לא עובד בפועל, כאשר הרכיבים השונים בו לא דומים מספיק זה לזה. התוצאה לרוב היא branching הולך וחוזר בקוד:
      • if type = EntityHub -> do x
      • else -> do y
    • כלומר: יצרנו הכללה ("Entity") לפריטים שזקוקים לטיפול שונה מהותית, ולכן למרות היכולת להכיל אותם באותו מבנה נתונים (<List<Entity, למשל) זה לא יעבוד ברגע שנטפל בקוד אחרת – ובעצם נטפל, ברוב המקרים, בשתי קבוצות שונות של פריטים. כלומר: כאילו הייתה לנו הכללה, אבל בפועל הקוד נאלץ לטפל בשני מקרים נפרדים.
    • הבעיה הכי גדולה, היא "ההזמנה" להוסיף כל פריט נוסף להכללה הגבוהה של "Entity". מכאן הקוד ילך ויסתבך. גם ב branching גדול יותר בקוד, אפילו יותר – באי-חלוקת הקוד לנושאים / אזורים מופרדים (אותו מחלקה תטפל בכל הסוגים השונים של הפריטים), והכי גרוע – פספוס ההזדמנות לחלוקה יותר הגיונית והכוונה יותר טובה של האזור הזה בקוד – לו היינו משתמשים בהפשטות טובות יותר.

חלופה 4

טוב, אני חייב להודות שזה המודל המאוזן והפשוט ביותר לטעמי, ע"פ הבנתי של ה narrative. עדיין יש לו חסרונות, בואו נראה:

  • פתרון הבעיה העסקית – לא טיפלנו בשאלה על EntityHub – וזה חסר.
  • הכוונה
    • כפי שציינתי, לפי דעתי הכי פשוט ומאוזן מכל החלופות האחרות:
      • Step הוא אחד משני מצבים – הנבדלים זה מזה.
      • EntityHub בעצם קשור לשאלון, ישות שמשמעותה ברורה.
        • כן הייתי מצפה שיכולות הנוספות לשאלון, ייתמכו גם ב"תת-השאלון". אני מניח שגם משתמשים לא היו מבינים למה שרמה 0 (שאלון-העל) יש התנהגות אחת, ובתת-שאלון (רמה 1) – יש התנהגות אחרת.
    • עדיין Entity היא הפשטה גבוהה מדי, וגם Step עדיין פתוח לפרשנות (לטוב ולרע – תלוי למה אנחנו מתכוונים)
  • גמישות עתידית
    • בחינתי הצד הטוב הוא שימוש חוזר ביכולת ה Questionnaire גם לתת-שאלון.
    • הקוראים ציינו שהגמישות להכיל היררכיה של EntityHubs אינה נדרשת – והיא נראית כגמישות מיותר. אני מסכים – ומעדיף לחסום אותה.
  • עקרונות תוכנה – אני לא מזהה חריגה.

הפתרון הזה הוא המועדף עלי, אבל עדיין חסר. אנסה להציע בקצרה כיצד הייתי מפתח אותו.

ככלל: כשאנחנו בוחרים בין חלופות, אל לנו להפסיק בבחירת החלופה. ניקח את החלופה הטובה ביותר בעינינו – ונפתח אותו כך שתהיה טובה אפילו יותר.

  • ניסיתי להגביר את ההכוונה בעזרת מונחים המובילים להפשטות נמוכות יותר:
    • Questionnaire Page במקום Step. לא נראה שצריך משהו יותר מזה בשלב הזה. להגביה את ההפשטה בעתיד – לרוב קל יותר מאשר להנמיך הפשטה.
    • Component במקום Element – בהנחה שברור שזה רכיב ויזואלי בודד בדף. זה שינוי חשוב בעיני.
  • הוספתי ל EntityHub Page שאלה אחת אפשרית. כלומר: יש טיפול מיוחד (אי שימוש חוזר בקוד ה Component) בשאלה על EntityHub – אבל זה נראה לי האופציה הפשוטה יותר בסה"כ.
  • הגדרתי שני סוגים של Questionnaire כדי לחדד שלא כל תכונה / יכולת של ה Root Questionnaire תהיה בהכרח ב Sub-Questionnaire, למנוע שלא נסתבך.
  • הוספתי constraint על ההורשה ש Sub Questionnaire לא יכיל Entity Hub Pages. אין צורך כזה – וחבל לסבך את המערכת.
    • איך ממשים את זה? תלוי בשפת התכנות. ניתן לבודד את Sub-Questionnaire שיחזיק רק QuestionnirePages – אבל אני חושש שהתרשים קשה יותר לקריאה:
  • אני שומע כבר ביקורת עולה: אבל הפתרון שלך יותר מסובך מכל האחרים. זו פשטות???
    • אני טוען: התרשים מורכב יותר – לא הפתרון. בכל מקרה בקוד (שיהיה מסובך עוד יותר, אני מניח) – נתמודד עם השאלות הללו. אני מעדיף לפתור אותן בשלב התכנון, ואני מניח שהתרשים המפורט / מורכב מעט יותר – בסה"כ יתרום להבנה משותפת של מי שעובד על הפיצ'ר. השאלות הגדולות הן שם – ובאופן דיי פשוט, לדעתי. למנהלים בכירים אפשר להציג בתור התחלה תרשים מופשט יותר (כמו התרשים של חלופה 4, עם מונחים המובילים להפשטות פחות גבוהות)

סיכום

מטרת הפוסטים (זה והקודם) היו לעורר את החשיבות הרבה שיש להכוונה בתכנון תוכנה, ובכלי בשם "הפשטה" – ומרחב התמרון שהוא מאפשר / מציב (מאפשר – אם אתם משתמשים בו בקלות, מציב – אם הוא דורש מכם יותר עבודה).

הכוונה – היא מה שמבדיל בין תכנון ששומר על ערכו לאורך זמן, לתכנון שמתפוגג – לאחר כמה שינויים באזור. למתכנתים זו נראית לא-פעם דקדקנות, אולי אף מוגזמת. בפרספקטיבה של מעורבות / צפייה בהרבה תכנונים, וכיצד הם השפיעו / התפתחו לאורך זמן – אני יכול להעיד שהכוונה משפיעה מאוד על התוצאות ארוכות הטווח.

כמובן, שאי אפשר להסיק חד-משמעית איזה פתרון עדיף מהארבעה שהוצעו בפוסט. הכל תלוי בהקשר.

מטרת הפוסט לא הייתה לדון בפתרון כזה או אחר – אלא בדרך להגיע לפתרון.

שיהיה בהצלחה!


[א] – אני מודע לכך ש"מירבית" הוא כתיב לא תקני – אבל הוא נראה לי ברור יותר. כמו שפרי ברבים צריך להכתב פרות (Peyrot), אבל הגיוני יותר עדיין בעיני לכתוב פירות.

6 תגובות בנושא “Design By Example III: Abstractions – חלק ב'

  1. תודה רבה על הפוסט המפורט והמחכים!
    למדתי פה המון, בעיקר קיבלתי את ההבנה והיכולת להעריך תכנון עפ׳׳י קריטריונים מוגדרים.
    בפוסט הקודם, הבחנתי שהבחירה שלי בחלופה כזו או אחרת, היתה בעיקרה אינטואיטיבית, מין ׳תחושת בטן׳
    ורק אח׳׳כ הצמדתי לבחירה שלי נימוקים לוגיים.
    ברור שבדרך כזו הסיכון לטעות גדול מאד.
    בעזרת הפוסט הנוכחי, למדתי שיש דרך לשקול ולהעריך את התכנון בצורה מתודולוגית.
    מחכה מאד להמשך הסדרה!

  2. לגבי 'הכוונה' האם זה מינוח שלך?
    מה השם האנגלי של המינוח הזה? ואיפה אפשר לקרוא עליו יותר?
    תודה!

    1. הַכְוָנָה (ללא ניקוד: הכוונה) הוא מינוח שלי. לא מכיר ביטוי מקובל באנגלית בהקשר הנתון, אבל לא אתפלא אם קיים.
      לא פעם "המצאתי" מונחים ובדיעבד גיליתי שהם קיימים (למשל: "יהלום הבדיקות" או "DX = Developer Experience"…)

      1. כמדומני ב- DDD זה נקרא
        מפורשות (explicitness).
        בנוסף יש כלל שאומר שצריך לכוון את המתכנת ליפול לבור ההצלחה (Pit of success).
        ליאור, תודה על המאמר המחכים.
        בנושא מידול מונחה עצמים יש את הספר Analysis Patterns של פאולר. אשמח להמלצות על מקורות נוספים.

  3. תודה נועם על התוספות!
    מסכים ומחזק.

    Analysis Patterns הוא באמת פותח עיניים, אם כי התרשימים בו מעט ארכאיים. קשה לי לחשוב על מקורות דומים וטובים – לצערי.

השאר תגובה