• שרת Web המגיש תוכן HTML/JS/CSS למשתמשים. שימוש נפוץ – אבל נראה שזה לא השימוש הנפוץ של קוראי הבלוג הזה.
• Reverse Proxy – מותקן מאחורי ה Load Balancer (למשל: ELB) ולפני המערכת שלנו / המיקרו-שירות. זה כנראה השימוש הנפוץ בקרב קוראי הבלוג.
  • וריאציה של התצורה האחרונה היא API Gateway – מונח שנטען בבאזז מעולם המיקרו-שירותים. בוריאציה הזו ה nginx גם מבצע את ה Authentication.
• Load Balancer – בתצורה הזו nginx משמש לרוב גם כ Reverse Proxy וגם כ Load Balancer.

נראה ברוב המערכות רק חלק מהמפתחים מודעים לקיומו של ה nginx – אבל הוא בדרך כלל שם. גם מי שמודע לקיומו – לא תמיד יודע מדוע הוא בעצם שם.

בפלטפורמות שאינן בנויות ל concurrency (למשל: PHP, Ruby, או פייטון) nginx הוא רכיב קריטי לטפל ב traffic גבוה. ה nginx יכול “לספוג” מאות, אלפי, ועשרות אלפי concurrent connections ש backends מהסוגים הללו לא מתמודדים איתם יפה, ולהקל על ה backend במקרים בעייתיים כמו בעיית ה Slow Client.

ב Backends הבנויים למקביליות (כמו Java או Go) – הצורך ב nginx הוא פחות מובן-מאליו, ויש מקרים שבהם הוא לא באמת נדרש, אך אנו ממשיכים להתקין אותו כי “זה Best Practice” או מתוך הרגל.

בכל מקרה, נראה שכל הנושא של nginx נמצא בידע חסר. מי שניגש אליו הוא אנשי ה Operations ו/או מפתחים ובעיקר כאשר יש “בעיות”. למשל: nginx החליט (בחוצפתו) לחתוך URLs ארוכים במיוחד של בקשות GET.

המפגש עם nginx עשוי לפעמים להתאפיין בסריקה של StackOverflow והדבקה של כל מיני Settings לקונפיגורציה עד אשר נראה שהבעיה חדלה מלהציק.

בפוסט הזה אני רוצה לספק הצצה מהירה, hands-on ברובה, ל nginx כך שהמפגשים הבאים שלנו איתו יהיו מעמיקים, יעילים, ונעימים יותר.

ירוק כבר יש לנו. עכשיו חסר רק מושג.

להכיר את nginx

כיצד כדאי לגשת ולהכיר את nginx (מבוטא כ “engine X”)?
אולי מדריך התקנה והרצה? אולי התעמקות במבנה הארכיטקטורה? אולי השוואה ל Apache httpd (שגם אותו – רובנו לא ממש מכירים)?

נראה לי שהדרך היעילה ביותר היא פשוט לגשת לקונפיגורציה. הקונפיגורציה היא הממשק העיקרי של מפתחים עם nginx – והיא משקפת בצורה טובה את אופן העבודה של nginx.

לקחתי כדוגמה את הגדרות ברירת-המחדל (או לפחות אלו שמגיעות עם ה Docker Image הרשמי). נראה לי שזו התחלה טובה. בחלק הבא אנו נעבור פריט פריט על הקונפיגורציה. מתוך הפריטים – נלמד כיצד nginx עובד ומקונפג. כלומר: זהו טקסט לקריאה – ולא טקסט לרפרנס.

קובץ ההגדרות הראשי של nginx נקרא nginx.conf ולרוב נמצא בתיקיה etc/nginx/.

אתם בוודאי שואלים את עצמכם “איזה פורמט זה?”. ובכן, זהו לא פורמט “סטנדרטי” – זהו פורמט ספציפי שבו משתמשים ב nginx – המושפע מ C-Syntax. בואו נתחיל:

1. השורה הראשונה היא דוגמה טיפוסית למה שנקרא בקונפיגורציה directive (= פקודה/הוראה). לאחר ה directive יש רווח ואז מספר משתנה של פרמטרים. את ה directive מסיים הסימן ; – שהוא חשוב.
   1. הדיירקטיב של user מגדיר באיזה משתמש (מערכת) התהליכים (OS processes) של nginx ירוצו. לא משהו שנשנה, בד”כ.
2. כמה Worker Processes להפעיל.
   בניגוד ל Apache Httpd המייצר worker process לכל connection, ב nginx ה worker processes עובדים בסוג של Event Loop ומטפלים כ”א במאות ואלפי connections. הרי, nginx נכתב בכדי להתמודד עם האתגר של C10K – טיפול של יותר מ 10,000 connections בו זמנית מתוך שרת אחד.
   1. כלל האצבע המומלץ הוא להגדיר מספר workers כמספר ה CPU cores הזמינים לנו. את זה ניתן להשיג בעזרת הערך auto. אני לא יודע לומר למה קבעו אותו פה ל 1.
   2. אם הפעולות חסומות ב I/O (למשל: nginx משמש בעיקר ב proxy) – אזי כלל האצבע אומר לקבוע את הערך ל 1.5-2 ממספר ה cores הזמינים למכונה.
3.  מה הרמה המינימלית של Log level, שאותה נרצה לשמור לתוך לוג ייעודי לבעיות? אפשר להגדיר כמה קבצים כאלו, ברמות (levels) שונות.
   שימו לב ששמות ה log levels ב nginx הוא קצת לא-סטנדרטי.
   בכדי לקבל logs ברמת debug יש להשתמש ב executable של nginx שקומפל עם פרמטר של with-debug–. זהו שיקול של אופטימיזציית ביצועים (לקמפל בלי משמע לדלג על הרבה בדיקות של רמת ה log level).
4. שם קובץ שבו יישמר מספר התהליך (ברמת מערכת ההפעלה) שאותו קיבל ה master process של nginx.
5. כאן אנו נתקלים בכמה דברים חדשים:
   1. יש לנו תחביר מעט שונה: תחביר של context בקונפיגורציה.
      1. context מגדיר scope, וכל ה directives שהוגדו בתוכו זמינים רק לו, או ל contexts שנמצאים בתוכו.
      2. יש בקונפיגורציה קונספט של הורשה, כך ש context מקבל את כל ה directives של ה context מעליו – אך לא ליהפך. directive שהוגדר בתוך context ידרוס את ההגדרות של אותו directive שהוגדרו ב context חיצוני יותר (יש גם יוצאי-דופן). החלק הזה שימושי בעיקר ב contexts של server ו location – שלא הגענו אליהם עדיין. אבל שם מוגדרת רוב הקונפיגורציה הספציפית למערכת שלנו.
      3. הרמה הגבוהה ביותר נקראת ה main context, והיא לא מפורשת – אך מתנהגת כ context לכל דבר. סעיפים 1-4 בעצם הוגדרו בתוך ה main context.
   2. ספציפית ה event context מנהל את מה שקשור לניהול connections. היה כנראה יותר נכון לקרוא לו connections.
      1. אנו מגדירים כאן שכל worker process יוכל לפתוח עד 1024 connections. בקשת ה connection ה connection ה 1025 יצטרך להמתין עד ש connection קיים ייסגר – על מנת שיטופל.
      2. אם nginx משמש להגיש קבצים סטטיים – אזי נוכל להגיש קבצים ל 1024 connections. צריך לזכור שדפדפנים עדיין פותחים 2-3 simultaneous connections ל host אם הם צריכים כמה קבצים. אם nginx משמש כ proxy אז המספר הרלוונטי הוא חצי – כי חצי מה connections יפתחו ל application server שמאחורי ה nginx – מה שנקרא במינוח של nginx ה upstream.
      3. הארכיטקטורה של nginx מאפשרת ל nginx לצרוך רק כמה MB של זכרון לכל 1000 connections פתוחים. התוכן שמועבר ב connections (ה buffers אם יש הרבה מידע, ויש פער בקצב ההעברה של ה client וה applications server) הוא גורם שעלול להגדיל את צריכת הזיכרון בצורה מורגשת.
      4. אם צריכת הזיכרון קטנה כ”כ, למה לא להגדיר ערך של 10,000 ב directive הזה?
         אליה וקוץ בה: ללינוקס יש מגבלה 1024 file descriptors ל process, ויש לשנות את המגבלה הזו – בכדי שנוכל להפעיל באמת יותר מ 1000 connections ל worker. ב distros מסוימים של לינוקס יש מגבלה קשיחה ל 4000 open files descriptors ל process.
      5. מסקנת ביניים חשובה: אנו יכולים להגדיר כל מיני דברים בקונפיגורציה של nginx, אבל לא פעם ההגדרות הללו הן לא מה שיקרה בגלל מגבלות / התנהגויות של פרוטוקול ה HTTP, של מערכת ההפעלה, או של ה Application Server שלנו. העבודה ב nginx היא הרבה פעמים עבודה ב infrastructure רחב יותר מסביב ל nginx.
6. כאן אנו נתקלים ב directive מיוחד של הקונפיגורציה של nginx: ה include.
   1. בעצם מה שקורה הוא שכל תוכן הקובץ המתואר “מוכנס” (inlined) בקונפיגורציה במקום שורת ה include. ה include מאפשר ניהול נוח יותר של קונפיגורציה בקבצים קטנים וממוקדים יותר.
   2. במקרה הזה מדובר על קובץ די משעמם הכולל את ה types context ובו שורה ארוכה של מיפויים בין MIME-types לסיומות של שמות קבצים.
   3. ה directive הבא מתאר fallback: איזה MIME-type להצהיר אם לא מוגדר לנו MIME-type לסיומת של קובץ. גם משעמם.
   4. השימוש בקובץ שהוא included יכולה לגרום לבלבול בהתחלה: בקובץ לא מוגדר ה context בו אנו פועלים ואנו יכולים בטעות להגדיר directives לא רלוונטיים. nginx עשוי לזרוק warnings בעליה (שלא נראה אותם) או פשוט להתעלם – ואז לא נבין מדוע הוא לא מתנהג כפי שציפינו. אולי צריך לשנות עוד קונפיגורציה?
      ארחיב על העניין בזה בהמשך.
7. כאן אנחנו מגדירים פורמט מסוים ל access log ושומרים את הפורמט בשם “main”.
   ה Access log של nginx הוא כלי שימושי למדי, אשר קיומו הוא לעתים אחת הסיבות מדוע אנו מציבים nginx כ reverse-proxy לפני שרת האפליקציה שלנו. הוא שומר שורה בקובץ הלוג לכל בקשה שעברה דרך שרת ה nginx – מה שיכול לסייע לניתוח ה traffic שאנו מקבלים.
   1. לעתים, כאשר ה nginx מטפל בכמות גדולה של תעבורה (נניח: אלפי בקשות בשנייה) – יש היגיון לסגור את ה access log כהתנהגות ברירת מחדל, או לכתוב סלקטיבית רק חלק מהרשומות.
8. אנו כותבים access log במיקום מסוים, וע”פ פורמט ה main שהגדרנו שורה קודם.
   1. את הפורמט של ה error_log לא ניתן לשנות.
9. sendfile היא קריאת מערכת של לינוקס שמעתיקה נתונים בין 2 file descriptions כפעולת kernel, בלי להעתיק נתונים ל user spaces. כאשר nginx משמש להגיש קבצים סטטיים (קובץ ל http connection) – היא יכולה לייעל מאוד את עבודתו.
   1. מצד שני, sendfile לא עובדת עבור file descriptors של UNIX sockets, וסתם מציבה מעט overhead מיותר. שרתי רובי (Unicorn למשל) מתקשרים מול nginx על גבי Unix socket ולא קריאות Http (מה שחוסך ב latency לתרגם את המידע לפורמט HTTP, ובחזרה). עבורם – לא נרצה להשתמש ב sendfiile.
10. tcp_nopush היא אופטימיזציה של לינוקס / FreeBSD שאומרת ל TCP למלא packets לפני שהוא שולח אותם. למשל: לשלוח את ה headers של תשובת ה HTTP באותן tcp packets עם ה body. זו אופטימיזציה ל throughput. מהצד השני קיימת התנהגות הנקראת tcp_nodelay שהיא אופטימיזציה לצמצום ה latency. “כשיש משהו – תשלח”.
    1. אם nginx מגיש הרבה תוכן, ה tcp_nopush עשויה להיות אופטימיזציה יעילה למדי: שימוש יעיל יותר ב bandwidth של הרשת, כי ip+tcp headers הם overhead על כל pakcet,  וגם שימוש יותר יעיל בזיכרון של nginx (בעקבות ניצולת גבוהה של ה buffers).
    2. במקרה שלנו האופציה הזו כבויה. לא רוצים להפעיל אותה בתצורת ברירת-המחדל, אבל רוצים להזכיר לנו על קיומה.
    3. tcp_nopush היא קונפיגורציה שתפעל רק עם sendfile מופעלת. התלות הזו מוזכרת בתיעוד הרשמי – אבל היא מסוג הדברים שאפשר לפספס ולבזבז שעות בכדי להבין מה חסר. כמו כן תיאור הפקודה מסתמך על הבנה עמוקה של לינוקס / http. התיאור בתיעוד הרשמי הוא דיי לקוני למי שלא מכיר את המנגנון:
       
       1. נ.ב. – נאמר לי שאם נראה לי ש nginx מתועד בצורה לקונית, ומאפשר למשתמשים שלו מרחב הגון של טעויות – עלי לנסות לקנפג Apache Httpd. לא זכיתי.
11. הנה סופסוף קונפיגורציה שמאוד קל להבין: אנו רוצים לעשות שימוש חוזר ב tcp connections שנוצרו (three-way-handshake, או שבע ב https, וכד’) על מנת לשרת בקשות HTTP מאותם מקורות. אני מניח שאנחנו זוכרים ש keep_alive ארוך הוא מצוין לביצועים של ה clients, אבל מפחית את ה utilization של ה connections בצד השרת – וזה מחיר בזיכרון / מקביליות שהשרת משלם עליו.
    1. בכדי לאפשר keepalive connections גם מול שרת האפליקציה, עלינו להגדיר את ערך ב keepalive directive שב upstream context. פרמטר זה אומר כמה connections אנו מרשים לשמור “בחיים” במסגרת keepalive.
    2. עוד דוגמה לקונפיגורציה תלויה, ולא בהכרח צפויה היא ה directive הבא בתוך context ה location או ה server:

       ;"" proxy_set_header Connection

       המשמעות כאן היא שאנו דורסים את ה header בשם Connection. בכדי למנוע מצב בו ה Client שלח ל nginx את ה header עם ערך close (הוא מבקש מאיתנו לסגור לאחר הבקשה את ה keep_alive connection), ואנו נעביר את ה header הלאה ל Application Server – והוא יבין ש nginx ביקש ממנו לסגור את ה connection. קומדיה של טעויות.
    3. כאשר אנו קובעים keepalive_timeout מומלץ גם להגדיר את proxy_http_version (גרסת ה http שאנו עובדים עם שרת האפליקציה שאנו עושים לו proxy) ל 1.1. אם ה nginx והשרת החליטו לעבוד ב http 1.0 (ברירת המחדל מצד nginx) – אז לא יהיה שימוש ב keepalive.
12. אני מניח שאתם מכירים את דחיסת ה gzip: לא הדחיסה הכי אגרסיבית, אבל יעילה מבחינת ההשקעה של ה CPU לצמצום ה bandwidth ובעלת תמיכה רחבה בקרב דפדפנים ורכיבי-רשת שונים. לכאורה בחירה ב gzip היא no_brainer, אך דבר שעלול לגרום למשהו לא לעבוד – לא צריך להיות ב default ולכן אני מניח שהיא נמצאת ב comment.
13. זוהי שורה חשובה מאוד: בעצם כאן אנו עושים include לכל קבצי הקונפיגורציה בתיקיה בשם conf.d. בתיקיה הזו נהוג להחזיק קובץ לכל Virtual Host ועוד קובץ בשם default.conf המכיל הגדרות ברירת-מחדל של ה server context. ה server context חייב להיות מוגדר בתוך ה http context (אחרת הוא לא תקף).
    1. Virtual hosting – הוא הרעיון שעל שרת פיסי אחד אנחנו מארחים כמה שרתים “לוגים”, למשל: אפליקציות שונות. כאשר nginx (או בזמנו: Apache httpd) אירח כמה אתרי-אינטרנט לוגיים – זה היה ממש virtual hosting. בעזרת patterns על הבקשה (למשל: רושמים כל אתר ב DNS כ path מעט שונה) – ה nginx יודע לאיזה שרת לוגי להפנות את הבקשה.
       1. התצורות המקובלות קצת השתנו, בעוד הטרמינולוגיה נשארה. גם כאשר ה nginx משרת כ reverse proxy אך הוא מתנהג מעט שונה לכמה urls שונים – אנו עדיין קוראים לזה virtual hosting.
          ה context בשם server מגדיר “שרת וירטואלי” שבו אנו מטפלים, כלומר: port ותחילית של URL, בעוד קיימת רמה נוספת בשם location המתארת urls ספציפיים יותר בתוך השרת.
       2. בתוך ה location אנו יכולים לאכוף / לעדכן headers מסוימים, לנהל רמה מסוימת של אבטחה (למשל: Authentication או סינון בקשות העונות ל patterns מסוימים), לפצל traffic עבור A/B Testing ועוד. בפוסט הזה לא אכסה אף אחד מהנושאים הללו.
    2. ההפרדה לקבצים היא מודולריזציה חשובה של הקונפיגורציה של nginx, בעיקר כאשר הקונפיגורציה גדלה.
14. אם אתם עדיין מסוגלים לקלוט עוד מידע – אז משהו בוודאי נראה לכם משונה בשורה הזו. היא הופיעה כבר קודם לכן!
    1. זה נכון. שורה זו איננה חלק מהקונפיגורציה ברירת-המחדל, אך רציתי להשתמש בה להזכיר עקרון חשוב: ה nginx הוא (לרוב) רכיב קריטי ב infrastructure, ולא כ”כ קשה לעשות בו טעויות בהגדרות.
    2. המלצה ראשונה היא לערוך את הקונפיגורציה של nginx ב Editor או IDE שמכיר את מבנה הקובץ ויודע להתריע בפני שגיאות אפשריות. יש plugins כאלו ל IntelliJ ול VS Code, ובוודאי לעוד עורכים.
    3. כאשר אנו טוענים קונפיגורציה שגויה (= עם טעות) ל nginx, ייתכנו אחת מ-3 תגובות:
       1. nginx יעלה כשורה, ויום אחד (ע”פ חוק מרפי – השיא יגיע ביום שישי בערב) – תתגלה בעיית production.
       2. nginx יעלה כשורה, אך יזרוק warnings בעליה – אבל מי בודק אותם בכלל לפני שיש בעיה כללית? הבעיה עוד תגיע…
       3. nginx יסרב לעלות – ואז יש לנו פאדיחת deployment קטנה.
    4. אף אחת מהאופציות היא לא נהדרת.
       1. על מנת לצמצם את הבעיות, ניתן להפעיל בשלב מוקדם ב deployment את הפקודה nginx -t. הפקודה הזו תבצע בדיקות על הקונפיגורציה ותזרוק error אם נמצאה בעיה. וריאציה אחרת: static analysis בזמן ה build.
          למשל: ההגדרה הכפולה שביצעתי למעלה לא נתפסה ע”י ה IDE (בעיות רבות אחרות – נתפסות), אך היא נתפסת כ warning ע”י nginx -t.
       2. דפוס שימוש מקובל הוא לבצע בדיקת קונפיגורציה לפני reload, ולהכשיל את ה reload על כל
          בעיה אפשרית: nginx -t && nginx -s reload. נראה שזו התנהגות ברירת-המחדל ב AWS Beanstalk, למשל.
       3. חברות עתירות משאבי כ”א עשויות להשקיע אף יותר בבדיקות התקינות של קונפיגורציות ה nginx שלהן. כפי שאמרנו, בעיות קונפיגורציה רבות נובעות מתוך פרוטוקולי התקשורת או מערכת ההפעלה – לא משהו ש nginx יידע בהכרח לבדוק עבורנו.

תצורה טיפוסית של התקנת nginx כ reverse proxy בענן. האם nginx באמת נדרש?!

אז למה בעצם צריך nginx עבור ג’אווה (JVM) או Go?

לכאורה כאשר יש לנו פלטפורמה המסוגלת בקלות לטפל במספיק connections במקביל, וכאשר יש לנו Load Balancer – אנחנו “מסודרים”. מדוע רבים עדיין מתקינים ומתפעלים nginx בין ה LB ל Application Server/Process?
האם זה רק כוחו של הרגל?

אם מעולם לא שיניתם את הקונפיגורציה הסטנדרטית של nginx, או לסירוגין: הקונפיגורציה רק יצרה בעיות שיש לפתור – המשיכו לקרוא, ושקלו בסוף אולי עדיף בלי.

בגדול, nginx הוא רכיב “ארכיטקטוני” במובן שהרבה פעמים הוא לא פותר בעיה פונקציונלית מידית, אלא מספק יתרונות ואפשרויות פעולה רחבות יותר. אפשר בקלות לציין כמה יתרונות:

• Access Log – רישום כל הקריאות שנעשו לשירות, עם overhead מינימלי.
• תפקיד קלאסי של Reverse Proxy – “להחביא” כתובות פנימיות של שרתים, משיקולי אבטחה.
• Easy SSL termination – כאשר יש תקשורת https.
• Caching והגשה סופר-יעילה של static resources.
• GZIP
• אפשרות קלה להוסיף headers מסוימים על הבקשות המתקבלות.
• אפשרות לשכתב URLs או להפנות URLs ל ports או URLs פנימיים אחרים.
  • אופציה פופולרית לדוגמה: הפניית (redirect) קריאות http ל https.

היכולות האלו שימושיות בעיקר עבור שרתים שהם Customer Facing, כלומר – אלו שאליהם פונים ישירות המשתמשים (דפדפנים / אפליקציות מובייל).
אם אנחנו עובדים עם AWS אזי Cloudfront מספק פתרון עדיף להגשת static resources, וה ELB (בעיקר הווריאציה שנקראת ALB) מספקת יכולות של Reverse Proxy, SSL Termination ועוד. למשל: לאחרונה הוסיפו את היכולת להפנות קריאות http ל https בסימון של checkbox. שרתי ג’אווה ו Go מספקים Access Log יעיל גם כן.

אם אתם עובדים על גבי תשתית ענן – ליתרונות הנ”ל יש תחליפים מובנים.
ככל שהזמן עובר, ספקי הענן “נוגסים” בצורך ב nginx כ reverse proxy ומצמצמים אותו.

אבטחה

סט יכולות חשוב נוסף ש nginx ממלא הוא יכולות אבטחה:

• אימות זהות (Authentication) – מה שהופך אותו מ “סתם Reverse Proxy” ל “API Gateway מ-ט-ו-ר-ף”
  • המונח API Gateway הוא באזז רשמי לשנים 2017-2018. אולי גם יגלוש ל 2019.
  • ל nginx יש מגוון יכולות Authenticatoin ואפילו SSO, רבות מבוססות modules (כלומר: plugins).
  • רבים ממשמשים פתרונות אימות לבד, או בעזרת צד-שלישי כמו OKTA או Auth0. גם שירותי הענן השונים נוגסים בנישה הזו של nginx.
• הגבלת מספר ה connections ע”פ לקוח (נניח: טווח כתובות IP)
• אפשור / חיוב הצפנה קרי TLS/SSL – הרבה יותר קל ליישם על גבי AWS ELB.
• היכולת לחסום תעבורה מאזורים גאוגרפים שונים. למשל: אני פועל בארה”ב וארצה לחסוך תעבורה מסין (שיותר סביר שהיא לא-לגיטימית)
  • על בסיס module
  • יכולת בסיסית ומקובלת היום של WAF
• חשוב לציין שעצם כך שהשרת הראשון שה Traffic רואה הוא שרת פשוט (לא מסובך, פחות באגים סבירים) המאמת את השימוש בפרוטוקולי הרשת השונים (קרי IP/TCP/HTTP, וכו’) – זה כבר יתרון אבטחה חשוב שעשוי למנוע לנו בעיות.
  • היתרון הזה נכון גם ל ELB.

כפי שאתם רואים, גם כאן מוצרי צד-שלישי ויכולות ענן מכרסמות ב”טריטוריה” של nginx.

מצד האבטחה עולה שאלה נוספת: האם כדאי לנהל nginx לכל שירות – או אחד לכל המערכת?

תפקיד חשוב ש nginx יכול למלא הוא לאכוף כללי אבטחה על כלל המערכת. למשל: מדיניות אבטחה המחייבת headers של HSTS ו X-XSS-Protection ומצד שני – הסרה של כמה headers פנימיים מה requests (למשל session token). קל יותר, ונכון יותר לאכוף כללים כאלו פעם אחת ברמת ה nginx מאשר בקוד מספר רב של פעמים. ההתנהגות מ nginx ברמת ה HTTP היא מובנת וצפויה יותר מאשר התנהגויות של frameworks ומנועים שונים שאנו עובדים איתם.

• nginx לכל שירות יכול להופיע כהתקנה אחת לכל cluster של השירות (s1 ו s2 בתרשים למטה) או nginx על כל server node (בתרשים למטה – s3. התצורה הזו יותר מקובלת).
• nginx יכול להיות גם מותקן כ cluster יחיד על כלל המערכת. ה cluster של ה nginx חשוב מאוד עבור high-availability..

למרות ש cluster יחיד של nginx לכלל המערכת נשמע הגיוני מבחינת ריכוז השליטה על האבטחה, בעידן הענן קל יותר לנהל nginx על כל מכונה (או pod, אם אנחנו עובדים עם קוברנטיס). את אחידות כללי האבטחה בין כל מופעי ה nginx, עלינו לנהל בעזרת configuration management. נניח: קובץ אחיד conf. שיהיה Included בכל מופעי ה nginx במערכת.

גמישויות נוספות

עצם קיומו של nginx ברחבי המערכת מאפשר לנו גמישות להוסיף מגוון חוקים על התעבורה שלנו, בקלות יחסית. nginx יכול להיות כלי רב ערך בכדי לבצע mitigation כמעט-מידיים גם באירועים מהירים כמו בעיה בפרודקשיין או התקפת זדונית על המערכת שלנו.

לעתים מדובר גם בצרכים שהם לא מידיים כמו רצון להגדיר throttling, סתם לדבר תעבורה לשירות מסוים, ביצוע a/b testing ועוד. אלו דברים שהכלי שנקרא nginx יכול לספק בצורה טובה ומהירה – למי שיודע להשתמש בו.

אם אתם עובדים בענן, על פלטפורמה ללא מגבלות concurrency, מעולם לא שיניתם קונפיגורציה של nginx ואתם גם לא ממש יודעים איך לעשות זאת – אולי באמת nginx הוא רכיב מיותר שמוסיף סיכונים לתקלות – ללא ערך המצדיק את הסיכון הנוסף הזה.

סיכום

ראינו פרטי קונפיגורציה של nginx בכדי לספק תחושה והתמצאות בסיסית בכלי, וקצת דנו בשיקולי ארכיטקטורה ומקומו ב System Landscape.

אי אפשר באמת ללמוד כלי שכזה בפוסט יחיד, אבל באמת ניסיתי לעשות את המיטב.

להלן כמה לינקים שימושיים שאספתי בזמן כתיבת הפוסט, שעשויים לשרת אתכם הלאה:

• Snippets של קונפיגורציות נפוצות למדי. איך מגדירים אותן נכון, וקצת הסברים בצד.
• כשמגדירים location context בקונפיגורציה, יש כללים ברורים כיצד מבצעים חיפוש / תעדוף בין הגדרות שיכולות להיות חופפות. הנה עוד לינק טוב. יש גם גרסה מקוצרת מאוד. אמ;לק.
• אם אתם מתכוונים להשתמש ב nginx בכדי להגדיר Security HTTP headers אז יש כמה דברים שכדאי להכיר.
• nginx לא עובד? אתם חושדים שהוא משבית לכם את המערכת? – הנה עשרה צעדים מהירים לבדוק את המצב.
• אם אתם רוצים להבין טוב יותר איך nginx עובד, אז קצת על ה processes מהם הוא מורכב.
  • nginx גם מופיע גם במקבץ של The architecture of open source Applications – אבל אני אישית מצאתי את הפרק שלו דיי משעמם.

שיהיה בהצלחה!